החלטה בתיק ת"א 14042/06

1.         המבקשים עותרים לדחייתה על הסף של תובענתה הכספית של המשיבה, מחמת התיישנות.

2.         התובענה בה מדובר היא לחיוב המבקשים לשלם למשיבה סך של כ-821,500 ש"ח. על-פי הנטען בכתב התביעה עבדה המשיבה אצל המבקשים, במסגרת חברות שונות שניהלו, החל משנת 1979. לדבריה, הלוותה היא סכומי כסף שונים למבקשים החל משנת 1993 וכלה ב-1999, כדלקמן:

            (א)       סך של 85,900 ש"ח ב-27.6.93;

            (ב)       סך של 90,000 ש"ח ב-24.4.94;

            (ג)        סך של 30,000 ש"ח ב-13.6.94;

(ד)       סך של 75,483 ש"ח ב-9.8.99 - תשלום בגין ערבות המשיבה למבקשים, בבנק המזרחי;

(ה)       סך של 204,371 ש"ח ב-8.9.99 - בגין הערבות האמורה.

המשיבה טענה כי הוסכם שבגין ההלוואות (א)-(ג) לעיל, תקבל היא ריבית בשיעור 1.5% לחודש. ואכן - המשיבה קיבלה עד 1999 את תשלומי הריבית. בשנת 1999 ביקשו המבקשים להפסיק את תשלומי הריבית מחמת שוד שאירע להם בניו-יורק והמשיבה נאלצה להסכים לכך.

לגבי ההלוואות (ד)-(ה) לעיל, הוסכם, לפי הטענה שהסכומים יוצמדו לשער הדולר לפי 4 ש"ח לדולר. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשים לא התכחשו לחובם, אך הבטיחו כי יעשו חישוב סופי של המגיע למשיבה כאשר יסיימו לפרוע הלוואת משכנתא. הפרעון נסתיים ב-30.1.2005. ברם, משביקשה המשיבה כחודש לאחר מכן לקבל הסכום המגיע לה, מיאנו המבקשים להחזירו (ראו מכתב הדרישה מיום 23.2.05 - נספח ז' לתובע ומכתב התשובה מיום 10.3.05 - נספח ח' לתובענה).

3.         בכתב הגנתם כפרו המבקשים בקבלת הלוואות מן המבקשת. הם העלו (בין השאר) טענה לפה התובענה התיישנה.

בכתב תשובתה כפרה המשיבה בטענת ההתיישנות. לטעמה, כל ההלוואות ניתנו במכלול אחד והמבקשים השיב למשיבה באופן הדרגתי חלק מהחובות כאשר הם מבקשים מעת לעת להשיבה באופן מדורג ועל כן לא חלה התיישנות בגין ההלוואות (סעיף 5 (ב) לכתב התשובה).

4.         המבקשים עותרים לדחיית התובענה מחמת התיישנותה. טענתם היא כי ההלוואות מן השנים 1993-1994 התיישנו. אף אם הפסיקו הם לשלם החזרי ההלוואות בעקבות השוד - הרי השוד אירע ב-30.10.98 ולא בשנת 1999. החיוב כלפי המשיבה התגבש אפוא ב-30.10.098 ומאז ועד הגשת התביעה חלפו 7 שנים ו-3 חודשים. לגבי ההלוואה (הנטענת) משנת 1999, טוענים המבקשים שאין מדובר בהלוואה שניתנה להם בשנת 1999, אלא בשעבוד כספי תכנית חסכון וקופת גמל של המשיבה - בשנת 1994 - כבטוחה לחשבון הבנק של המבקשים בבנק המזרחי. הוסכם עם המשיבה בשנת 1994 כי ממועד שיעבוד הקופות תקבל היא 1,200 דולר לחודש בגין השיעבוד. משפעל הבנק למימוש הבטוחות, בשלהי 1999, כבר קיבלה משיבה את כל המגיע לה.

5.         בתגובת המשיבה לבקשה, טוענת היא כי ברור שעילת התביעה נוצרה כאשר המבקשים טענו לראשונה שלא קיבלו כלל את שלשת הסכומים הנזכרים לעיל בסעיף 2 (א)-(ג). הם אינם מכחישים בהגנתם כי לראשונה העלו את טענתם זו במכתב בא-כוחם מיום 10.3.05. מכאן שגם לפי עמדת המבקשים החל מרוץ ההתיישנות לגבי הלוואות אלה, בשנת 2005.

6.         אכן, השאלה היא מהו המועד בו נולדה עילת התביעה של התובעת, במובן סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. כאן יש להפריד בין ההלוואות מן השנים 1993-1994, מחד, לבין ההלוואה משנת 1999 מאידך. בכל מקרה, יש להניח נר לרגלינו כי האמור בכתב התביעה, למצער בעניין מועד תחילת תקופת ההתיישנות, אמת הוא וכי יעלה בידי המשיבה להוכיחו.

אפתח דווקא בהלוואה משנת 1999. יש לצאת מהנחה כי אכן מדובר בהלוואה שנתנה המשיבה למבקשים בחודשים אוגוסט וספטמבר 1999. אין לשעות לטענת המבקשים כאילו לא מדובר בהלוואה משנת 1999, אלא בשיעבוד חסכון של המשיבה וקופת גמל שלה שנעשה ב-1994. בשלב זה נקודת המוצא היא כי האמור בתובענה - נכון הוא. במצב דברים זה, משמדובר בהלוואה מאוגוסט-ספטמבר 1999 - והתובענה הוגשה ב-30.1.06, פשיטא שהתובענה לא התיישנה. מועד שבע השנים טרם הגיע ביום הגשת התובענה. מכאן שדין הבקשה להידחות ביחס להלוואה נשוא סעיף 9 לכתב התביעה.

7.         מהו הדין לגבי ההלוואות מן השנים 1993-1994? בכתב התביעה לא מצינו טיעון עובדתי לפיו הוסכם שפרעון ההלוואות יחל ממועד מסויים, המאוחר לשנים 1993- 1994. בתגובה לבקשה דנן טענה המשיבה שעילתה נולדה לא בשנים 1993-1994 אלא רק ביום 10.3.05, שכן זה המועד בו כפרו המבקשים בקבלת ההלוואות ובחובתם להשיבן, כפירה שבאה בעקבות מכתב ב"כ המשיבה מיום 23.2.05.

אכן, בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה עובדתית כאמור. היא הופיעה באכסניה לא נאותה, קרי בתגובה לבקשה הנוכחית. ברם, בכתב התביעה נטען כי המבקשים ביקשו להסדיר את עניין החוב נשוא ההלוואות רק אחרי שיסיימו לפרוע הלוואת משכנתא (סעיף 14 לכתב התביעה). טענת עובדה זו, אם תוכח , תצביע על כך שהוסכם שההלוואות לא תיפרענה לפני פרעון המשכנתא. פרעון זה אירע בתחילת 2005 (סעיף 10(ג) לכתב התביעה). מכאן, שהתובענה לא התיישנה. ודוק: המועד בו נתגבשו העובדות המהותיות המזכות את המשיבה בקיום החיוב כלפיה, קרי: המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות, הוא - לפי גרסת המשיבה בכתב התביעה - בתחילת שנת 2005. גרסה עובדתית זו טעונה בירור. לא ניתן לומר בשלב הדיוני הנוכחי, כי על פניו אין לטענה זו כל סיכוי שתתקבל או כי גרסת המשיבה מופרכת מיסודה. אין מקום אפוא לסילוק חלק זה של התובענה.

8.         התובענה תוסיף להתברר וטענת ההתיישנות הנוגעת לה תתברר במסגרת הבאת הראיות, כסוגייה ראשונה.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, בסך 2,500 ש"ח, להיום, יחולו על פי תוצאות התובענה.